יום הצליאק הבינלאומי

לרגל יום הצליאק הבינלאומי, ד״ר איציק בר-אור, מנהל יחידת גסטרורנטרולוגיה ותזונה בילדים עם כל מה שצריך לדעת על המחלה (כתבה מאתר goitem)

בכל שנה, ב 13 בספטמבר, מציינים בעולם את 'יום המודעות למחלת הצליאק'. שיעור הימצאותה המדויק של מחלת הצליאק אינו ידוע, ומוערך כיום בין 1% ל 4% מכלל אוכלוסיית העולם. 'צליאק' (בעברית: דגנת) היא מחלה אוטואימונית, דלקתית, בה נפגע המעי ונפגעות מערכות גוף נוספות. התהליך הדלקתי הוא שילוב של גורמים תורשתיים, חשיפה לגלוטן וגורמים נוספים, סביבתיים. גלוטן (Gluten, מהווה מעין דבק, glue) המחולל העיקרי של הדלקת במעי, הוא חלבון עיקרי בדגנים, חיטה, שעורה ושיפון. בבני אדם הנושאים גנים מסוימים, חשיפה לגלוטן, לאורך זמן, מעוררת תגובה דלקתית במעי ולעיקור תפקידו כאיבר סופג. התוצאה היא היווצרות חוסרים תזונתיים ופגיעה במערכות גוף רבות, אחרות.

הסתמנות המחלה

הסתמנות המחלה מגוונת ביותר, ושונה בין ילדים למבוגרים. במקרה 'אופייני', ילד חולה יכול לסבול מחולשה, כאבי בטן, שלשול וחוסר שגשוג. לעומת זאת, תיתכן התייצגות בה לחולה אין תסמינים כלל. במקרים אחרים יכולים להופיע כאבים בלתי ספציפיים, תפרחת עורית מגרדת או פגמים בשניים – כל אלה יכולים להתברר בהמשך כתסמיני צליאק.

מהו הליך האבחון?

בכל חשד למחלת צליאק יש לבצע תחילה בדיקת דם לסרולוגיה (בדיקות לרמות נוגדנים), וזאת כדי לזהות קיומם של נוגדים כנגד רכיב הקרוי TTG (Tissue Transglutaminase). במקרה של תשובה חיובית יש לפנות לייעוץ גסטרואנטרולוג ילדים להחלטה על המשך תהליך האבחון. האבחון הסופי מתבצע באמצעות בדיקת גסטרוסקופיה ולקיחת ביופסיות. כיום, ישנה אפשרות לבצע אבחון גם ללא גסטרוסקופיה, וההחלטה נלקחת בשיח עם ההורים והחולה.

הטיפול במחלה

צליאק היא מחלה כרונית והטיפול היחיד כיום הוא שמירה על דיאטה נטולת גלוטן במשך כל החיים. למרות שמדובר בשינוי משמעותי ופגיעה באיכות החיים, חשוב לזכור שבניגוד למחלות כרוניות רבות אחרות, במחלה זו כל שנדרש על מנת להבריא הוא לבצע שינוי תזונתי, ללא תרופות וללא ניתוחים.

מי בסיכון לחלות

ישנם בני אדם להם סיכוי מוגבר לחלות בצליאק, וחשוב להכיר את קבוצות הסיכון הללו. קבוצה ראשונה כוללת את קרובי המשפחה מדרגה ראשונה של חולה צליאק, קבוצה שניה מכילה חולים עם מחלות אוטואימוניות, כגון: סוכרת סוג 1, מחלות מעי דלקתיות כרוניות (מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית), תת-תריסיות. קבוצה שלישית כוללת חולים עם מחלות גנטיות, לרבות תסמונת דאון, תסמונת טרנר ותסמונת וויליאמס.באנשים המשתייכים לאחת מקבוצות הסיכון מומלץ לבצע בדיקות סרולוגיה לצליאק באופן קבוע, מידי שנה, ובהתאם להופעה של תסמינים מחשידים.

סוגי צליאק

חשוב להתעכב על נושא פחות מוכר, אך חשוב, בהקשר למחלת הצליאק. חוסר היכולת לאמוד במדויק את מספר חולי הצליאק נובעת ממספר סיבות. ראשית, חשד נמוך לקיום המחלה והיעדר ביצוע של בדיקות דם במקרים עם התייצגות 'לא אופיינית'. שנית, אופייה המגוון של המחלה ושל ממצאי הבדיקות לאבחונה, מתפרש לעיתים באופן שונה, וכך נוצר מצב בו חולים בצליאק אינם מאובחנים.

למעשה, קיימים 4 סוגים של חולי צליאק:

1. 'חולה עם מחלה פעילה' הסובל מתסמיניה, ובעל בדיקות דם וביופסיות המעידות על מחלה פעילה

2. 'החולה השקט', לו אין תסמינים כלל ואולם בדיקות הסרולוגיה שלו חיוביות ובביופסיות מהמעי נראית דלקת אופיינית לצליאק

3. 'החולה הפוטנציאלי', שחווה תסמינים שונים המתאימים לצליאק, בדיקות הסרולוגיה שלו חיוביות ואולם הביופסיות שלו אינן מצביעות על דלקת במעי

4. 'החולה הסמוי', שבשלבים מסוימים היו לו תסמינים מתאימים, סרולוגיה חיובית ודלקת במעי, ואולם הרכיבים לא הופיעו באותה בעת.

   
   

נוסף על כך, קיים מנעד של תופעות המעידות על רגישות לגלוטן, ולמרות שאלה אינן מסווגות כ'מחלת צליאק', הטיפול המומלץ במצבים אלה הוא הימנעות מחשיפה לגלוטן. על מנת לקבל הסבר מפורט והמלצות בנושא, חשוב מאוד להיוועץ ברופא גסטרואנטרולוג.

כתבה מאתר goitem