התשוקה שלכם למתוק עשויה להיות גנטית וה-DNA שלכם יכול לדחוף אתכם לאכול יותר סוכר – אלו לפחות ממצאי מחקר חדש שמתייחס לשונות הגנטית שלנו ביכולת לעכל סוכרוז. האם נצליח בקרוב לעקוף את התורשה? (כתבה מאתר ICE)
סוכר איננו כידוע רק גורם להשמנה. כמויות גדולות של סוכר עלולות לפגוע בתאים ולגרום לדלקת כרונית, שעלולה להוביל למחלות לב, סוכרת, מחלות כבד וסרטן. הבנת מנגנונים להפחתת התשוקה לסוכר וצריכתו היא תחום חדשני ומרגש במדע שעשוי לשנות דרמטית את בריאותנו.
צוות בינלאומי של חוקרים טוען ששונות גנטית ביכולת שלנו לעכל סוכרים מסוימים עשויה להשפיע על כמה אנחנו אוהבים מזון מתוק - וכמה אנחנו צורכים ממנו.
המדענים הצביעו על הגן סוכראז-איזומלטז (SI), הממלא תפקיד מפתח בפירוק סוכרוז (הידוע גם כסוכר שולחן) ומלטוז (תרכובת פחות מתוקה שנמצאת בחלק מהדגנים) לסוכרים פשוטים לספיגה על ידי המעי הדק.
מוטציות בגן GI עלולות להקשות על עיכול סוכרוז ומלטוז. לכן, אנשים עם תסמונת המעי הרגיז נוטים לסבול מוריאנטים פגומים יותר של גן SI מאשר אנשים בריאים.
כ-10% עד 15% מהמבוגרים האמריקאים סובלים מתסמונת המעי הרגיז המתאפיין בהתכווצויות, נפיחות, מלאות קיבה או תחושות צריבה, המלוות לרוב בשלשול או עצירות.
מחברי המחקר בחנו את הרגלי התזונה של עכברים שחסרו את הגן SI. בנוסף, החוקרים בדקו את התיאוריה שלהם על 6,000 אנשים בגרינלנד וכמעט 135,000 תושבי בריטניה.
הם גילו שאלו בגרינלנד שלא יכלו לעכל סוכרוז כלל צרכו פחות מזונות עשירים בסוכרוז, בעוד שתושבי בריטניה עם גן SI מתפקד חלקית העדיפו פחות מזונות עשירים בסוכרוז.
הנתונים רלוונטיים במיוחד נוכח סקר שנערך לאחרונה ומצא שהאמריקאים אוכלים ושותים בממוצע 99 גרם סוכר ביום – פי 3 מהכמות המומלצת לגברים, ופי 4 מהמומלץ לנשים.
"ממצאים אלה מצביעים על כך ששונות גנטית ביכולת שלנו לעכל סוכרוז תזונתית יכולה להשפיע על הצריכה וההעדפה שלנו למזונות עשירים בסוכרוז תוך פתיחת האפשרות להתמקד ב-SI להפחתת צריכת סוכרוז באופן סלקטיבי ברמת האוכלוסייה", אמר ראש המחקר פיטר אלדיס מאוניברסיטת נוטינגהאם בבריטניה.
אלדיס מקווה שהעבודה של הצוות שלו על הגן SI תצליח לרסן את צריכת הסוכרוז ברחבי העולם. התוצאות פורסמו ביום שלישי בכתב העת Gastroenterology.
Comments